סקירה ספרותית

סקירה ספרותית

מהו סרט דוקומנטרי?

 דוקומנטרי, תיעודי: סרט תיעודי (הנקרא גם סרט תעודה או סרט דוקומנטרי) הוא סרט שמטרתו לתעד את המציאות, בניגוד לסרט קולנוע שמטרתו להציג תסריט בדוי . סרטים תיעודים בדרך כלל לא עוסקים בניתוח פוליטי או חברתי מעמיק, וגם לא בעובדות היסטוריות או במצבים מורכבים שיש להסבירם בפירוט. סרטים תיעודיים נוגעים באנשים המצויים במצבים רגשיים ומרגשים בעלי עוצמה רבה. 

הסרטים עוקבים אחרי הגיבור או הגיבורה במשך תקופה. המצלמה מתבוננת בהם כשהם עושים פעולות שונות, בין שהם עובדים או משתעשעים, ולרוב היא חושפת את מקורות המתח בחייהם, ואת אהבותיהם ושמחותיהם. כל זאת באמצעות מילותיהם של הגיבורים ולא באמצעות קריינות חיצונית מפרשת.

חלק א- סקירה ספרותית ופילמוגרפית

הקדמה

מה שאפיין פעם את  סרטי התעודה הקלאסיים: קטעי ראיון בקלוז אפ או מדיום שוט, מצולמים כשהדובר יושב מול המצלמה, אינם נראים עוד בסרטי התעודה היום, הקרינות נצבעה בנימה האישית, הסרט נשען על סיטואציות אנושיות, העריכה שונה הן בנקיטת חופש הפעולה במבנה הסיפורי  והן בשינוי הקצב והמשחקיות בבחירת הרצפים ואלה הם רק מקצת השינויים  שעברו עוברים  וכנראה ימשיכו לעבור על  סוגי הביטוי היצירתי. במקרים רבים, אנשים מתייחסים אל כל הסוגים כשמות שונים של אותו דבר. 
סרט התעודה עבר גלגולים רבים במהלך השנים. כדאי לזכור כי כבר בשנת 1895, עם הולדתו של הקולנוע, הופקו סרטי תעודה. הסרטים של לומייר נחשבים לבסיס סרט התעודה, אך כיום סרטי התעודה שונים מאוד מאותם סרטים ראשונים הן במבנה הנרטיבי (העלילתי) והן בטשטוש המכוון של היוצרים התעודיים בין סרט התעודה לסרט העלילתי הבדיוני. למעשה, הכללים שפעם היו ברורים לכל צופה בסרט תעודה נעלמו ואינם. יוצרי סרטי התעודה בשלושים השנים האחרונות, ובעיקר בעשור האחרון, שברו את הכלל שנדמה שהיה הבסיס למה שמכונה סרט תעודה: תיעוד המציאות מבלי להתערב בה.

ניתן להבחין בין שלושה סוגים של סרטים תיעודיים:

סרט ביוגרפי

בדרך כלל סיפור חיים, אותו מספר נושא הסרט, כאשר הוא יושב מול המצלמה, ופשוט מספר למצלמה את סיפור חייו, עם מעט מאוד התערבות מצד הבמאי/צלם. אפשר לשלב בסרט גם תמונות או קטעי סרטים/קטעי וידאו הקשורים לסיפור חייו של המספר. כמעט תמיד הסרט הוא כרונולוגי (מהילדות ועד ימים אלו). ה"סיפור" בסרט ביוגרפי הוא אירועים שקרו למספר, וההתמודדות שלו איתם. הפקת סרט ביוגרפי ניתן להשלים במספר מצומצם יחסית של ימי צילום, שבהם המספר מספר את סיפורו למצלמה.

סרט קולנוע דוקומנטרי

סרט מסוג זה, מנסה לבחון תהליכים שאנשים עברו בחייהם, תוך התמודדות במכשולים, כאשר הסרט ממוקד באותם אירועים בלבד. אין כל כוונה לספר סיפור חיים שלם, לספר באופן כרונולוגי, או להבין את הפרטים שיצרו את האירוע. הניסיון הוא להבין את התחושות והרגשות של המספר שהיה בתוך האירוע, ולהבין את התהליכים שעברו על המספר בעקבות האירוע (או רצף של אירועים). סרט דוקומנטרי מצולם ברובו באתרים שבהם התרחשו האירועים, ובדרך כלל משולבים בו אנשים נוספים שקשורים אל אותם אירועים. הפקת סרט דוקומנטרי, מחייבת בדרך כלל צילומים רבים, עד שמצליחים לתפוש את הרגע הקולנועי שמעביר את התחושות, הרגשות והתהליכים שעבר המספר.


הז'אנר הדוקומנטרי של הסרט שלנו הוא סרט דוקו - אישי

סרט דוקו-אישי (או סרט תיעודי אישי)

 מדובר על אדם המספר את סיפור חייו, הסרט מתמקד באירועם מרכזיים מחייו של המספר, במטרה להכיר לא רק את סיפור חייו, אלא בעיקר את אישיותו, את ההתמודדות שלו עם אירועים מרכזיים בחייו, ותהליכים שהמספר עבר במהלך חייו. בסרטים מסוג זה קיימת יותר התערבות של הבמאי, ובמקרים רבים מתקיים דיאלוג בין המספר לבין הבמאי. בכדי להשיג מקסימום אותנטיות, הסיפורים מצולמים במקומות שבהם קרו אותם אירועים (אפילו אם הם לא קיימים כיום, עדיין המקום קיים, והוא מעורר זיכרונות). בדרך כלל, הפקת סרט דוקו-אישי מחייב מספר רב של ימי צילום, על מנת לעבור בין תחנות החיים השונות, והיכולת להוציא מתוך החומר המצולם את ההבנה לגבי אישיותו של המספר. 

צילום

סגנון הצילום בסרט תיעודי שונה בדרך כלל מסגנון הצילום המוקפד והמתכונן עד לפרט האחרון של סרט העלילה. סגנון הצילום בסרט תעודה נקבע ולא פעם על סמך האירועים הקורים בשטח. משמעות הדבר היא שפעמים רבות על הצלם להשתמש במה שמכונה "מצלמת כתף". הצילום מהכתף מגביל בכך שהוא נעשה מגובה כתפו של הצלם, ובכך שקשה לצלם מהכתף בעזרת עדשת טלה סגורה ולהגיע לפריים סגור ויציב כמו חצובה. מצד שני הצילום מהכתף מאפשר חוםשיות וניידות בתנועות הצילום, ואלה מאפשרות כיסוי נרחב של האירועים המתרחשים באתר הצילום. 

אחת הבעיותץ המרכזיות בצילום מהכתף היא העבודה שסגנון זה קשה מאוד לעריכה כיוון שמדובר בשימוש נרחב בעדשה רחבה המשמעות היא ריבוי בלונג- שוטים, ולפיכך על הבמאי והצלם להקפיד לזכור לצלם צילומי תקריב למיניהם, וזאת כדי לאפשר לעורך תמרון ויכולת עריכה. השילוב בין עבודת מצלמת כתף לצילום על גבי חצובה אינו פשוט, ולכן על הצלם להיות מודע מראש למתרחש באתר הצילום.("עקרונות הפקה לסרט תיעודי", אורי שיין)

בימוי

ניתן להגדיר את סרט התעודה כסרט שבו לבמאי שמור החופש להשתמש במציאות כראות עיניו; הבמאי יכול לביים אירועים שלא קרו או לביים אירועים במיוחד בעבור סרט התעודה, להמציא דמויות או לביים דמויות קיימות שיאמרו טקסטים כתובים מראש. בסרט התעודה שמור לבמאי החופש להציג נקודת מבט אישית, פנימית, עם מחויבות מינמלית ל"אמת" המוחלטת. ראוי לזכור שגם אחד מסרטי התעודה המפורסמים ביותר

מראשית ימי הסרט התעודי "נאנוק איש הצפון"* כלל סצנות מבוימות דוגמת תפיסת הדג שנראית על המסך כתיעוד אמיתי של דייג אך למעשה הדג הוכן מראש על ידי במאי הסרט והושם בחכתו של נאנוק.

מאמרים :

• דוקומנטנרי ישראלי
• 
  
• קןלנוע תיעודי אישי
• 
  
• דוקומנטרי תיעודי אנציקלופדיה של רעיונות
• 
  
• עקרונות הפקה לסרט תיעודי
• 
  
• יהב הפקות - מה ההבדל בין הסוגים השונים של סרטים דוקומנטריים